מירילאשבילי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובע, יליד 1958, נהג מונית במקצועו, הגיש תביעה זו מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") משנפגע לטענתו בבית החזה בתאונת דרכים שארעה ביום 1.1.09 עת עסק בהעמסת מזוודתו של נוסע על המונית.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בארוע זה כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה בעטיה 20% נכות זמנית מיום 1.4.09 ועד ליום 30.6.09 תוך ששללה נכות צמיתה.

הנתבעת חולקת על קיומו של ארוע כנטען ומכל מקום – על קיומה של "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק ועל הנזקים הנטענים.

2.התובע נסמך על עדותו שלו בלבד תוך שהפנה לתיעוד רפואי רלבנטי בעוד הנתבעת מצידה הפנתה אף היא לתיעוד רפואי, אשר לטעמה אינו מתיישב עם גרסת התובע ואף צרפה תצהיר חוקר מטעמה בלווית תמליל המתעד את שיחותיו עם התובע.

דיון והכרעה

א.שאלת ארוע התאונה

3.גירסת התובע כפי שנפרשה בתצהירו מיום 4.11.13 הינה כדלקמן:

"ביום 1.1.09 בשעה 19:50 לערך הגעתי עם המונית לתחנת מוניות מרכז ממול התחנה המרכזית אשקלון . היום הנ"ל היה יום חורפי גשום והמדרכה והכבישים היו רטובים ממי גשמים. כשהגעתי בשעה הנ"ל לתחנת מוניות מרכז המתינו לקוחות שהיו זקוקים לשירותי המונית. אחד הלקוחות הגיעה למקום עם מזוודות. כחלק מתפקידי אני מסייע לנוסעים לעלות למונית ואני גם מטפל בהעמסת הציוד שלהם למונית. במועד הנ"ל אני נהגתי ברכב מסוג טרנזיט שמספרו 7605425 אשר בוטח על ידי הנתבעת שירביט חב' לביטוח. לרכב היו 2 דלתות מאחור .בבואי להכניס את אחת המזוודות ובמהלך הכנסת אחת המזוודות למונית החלקתי וגופי פגע תא המטען של המונית הנ"ל".

(ראה אף תאורו בעדותו בעמ' 17 שורות 20-24 לפרוטוקול).

התובע נחקר ממושכות אודות פרטי נסיבות פגיעתו. אינני מוצאת הכרח לפרט בדבר, אולם אציין, כי התובע חזר למעשה על גרסתו כפי שנפרשה בתצהיר והבהיר באופן ברור והגיוני למדי את שארע, תוך שאף הדגים המהלכים תוך כדי עדותו. כך למשל תאר בעמ' 17 שורות 20-24 לפרוטוקול:

"אני מדגים. אני יוצא מהרכב פותח את שתי הדלתות מאחורה, יש מדרכה, שם את המזוודות על המדרכה, לוקח אחד שם אותו, בזמן שאני לוקח את השניה נתקעתי בדלת ואז החלקתי ונפלתי על הדופן של האוטו. לא זכור לי במדוייק אם נתקעתי בדלת, פשוט נחתתי על הדופן של האוטו. האוטו גבוה והגובה שלו כמו השולחן קצת פחות, כשהרמתי את המזוודה השניה במהלך התנופה החלקתי על הדופן של האוטו, זה מה שזכור לי."

4.דא עקא, עדות התובע נותרה בבחינת עדות יחידה שלא רק שאינה נתמכת בעדותו של אחר, כי אם נגרעת במשקלה נוכח אי דיוקים מסויימים בגירסתו ונוכח נתוני המסמכים הרפואיים, אשר תוכנם אינו מתיישב לכאורה עם גירסת התובע ואבהיר:

ראשית ובכל הנוגע לאי דיוקים שנמצאו בגירסת התובע:

הנתבעת השוותה בין גירסתו של התובע כפי שנמסרה בהליך המשפטי לבין זו שנמסרה בפני החוקר מטעמה ו/או בפני המל"ל ואביא את עיקר אי הדיוקים שנמצאו.

כך למשל בעוד שבחקירתו טען הלה כי לאחר נפילתו קם והמשיך בנסיעה לכוון באר שבע (עמ' 18 לפרוטוקול) הרי שבדבריו במל"ל טען כי נסע לתל-אביב (מוצג ת/4) ובפני החוקר אף הצהיר כי המתין לנוסעים נוספים ורק אז נסע (עמ' 10 ,11 לתמליל).

כן הפנתה הנתבעת לגירסת התובע בפני החוקר לפיה המזוודה נפלה על ראשו וכי ראשו נפגע מהכיסאות שבמונית (עמ' 4 ועמ' 9 לתמליל) וזאת שלא בקנה אחד עם גירסתו בתצהירו ובחקירתו הנגדית.

עוד ובכל הנוגע לעצם הנפילה מפנה הנתבעת לכך שבחקירתו הנגדית עת נשאל באם החליק ונפל אחורה השיב הלה בשלילה תוך שציין כי החזיק עצמו שלא ליפול על הרצפה (עמ' 18 ש' 20-21 לפרוטוקול), הרי שבפני החוקר טען מפורשות כי נחת על הרצפה (עמ' 9 לתמליל).

עוד ובהקשר זה ותוך שהנתבעת טוענת למעשה לאי אמינות גירסתו של התובע, מפנה היא לכך שהתובע נמצא שאינו מצהיר אמת בתצהיר הבריאות שצורף לכתב התביעה (מוצג נ/1), כך עת שכח לציין דבר מעורבותו בתאונות נוספות בעבר. ראוי לציין כי חקירתו הנגדית של התובע לימדה כי אכן תצהיר הבריאות אינו מדוייק, בלשון המעטה, והתובע מצידו לא יכול היה ליתן הסבר למציאות זו (עמ' 10 לפרוטוקול).

שנית ובכל הנוגע למסמכים הרפואיים הנתונים בתיק: